לְ זֵ כֶ ר


זֵר שֶל פְּרָחִים
מִקְלַעַת תַּיִל לְראשִי
רֹאש שֵל בֻּבָּה נוֹתַר בַּשְבִיל
בְּלכְתִי אֶל הַכִּבְשָן
עָשָן מִתַּמֵּר אֶל עָל
נִשְרֶפֶת שָם.

 יַלְדָּה קְטָנָה מוּטַחַת אֶל הַקִיר.

© כל הזכויות שמורות לשטוטית

השיר נכתב בשנת 2003 ופורסם ברשת וגם ב:

בבלוג השירה בעכבר קפה

בלוג השיטוטים של_שטוטית

https://i2.wp.com/www.nrg.co.il/images/archive/408x153/503/340.jpg

הצילומים נלקחו מהרשת

מודעות פרסומת

11 thoughts on “לְ זֵ כֶ ר

  1. tאין הנחות בשיר הזה, מיד נכנסים לדמויים שלקוחים מהצליבה, ומקבלים פה בטוי יותר קיצוני
    להוא כתרו כתר של קוצים ופה כתר של תיל 6000000 כת רי תיל,,
    דרך סיפור הילדה הקטנה שהוא אלגורי, אבל כשהוא מכפל בששה מליון בשיטתיות הנאצית וביעילות הגרמנית , שבה כל קרבן הוא מספר ,ויש למלא את המשרה כמו ניהול מפעל תעשיה , זוהי תעשית המוות ששום אלגוריה או טרגדיה אישית, אינה יכולה להביא אותנו לסמל את אותה רשעות של מכונת ההרג והמאמצים שהושקעו לפתח אותה לדרגה מפלצתית שכזו,,
    מעניין אם אותו נאצי עלוב באיזה מחנה הריגה חזר הביתה עצוב ,בקושי אומר שלום לאישה ,מלטף את כלבו האהוב, ואז מספר הוא בינו לבן כלבו שהחודש לא יקבל בונוס ,כי לא הגיע למכסת ההרג שנקבעה,
    היו חסרים לו שני יהודים, ואז הכל היה מסתדר עכש הוא לא יוכל לשלוח את שני ילדיו לקיטנה ,,
    אין דבר הוא יתאמץ יותר בחודש הבא,

    • תודה אשר יקר
      דומני שאתה הראשון מבין המגיבים הרבים לשיר הזה שנכתב בשנת 2003 ופורסם באתרים רבים- שמזכיר את הדימוי של הצליבה בשורה מקלעת תיל לראשי

      תודה + }{
      משטוטית

  2. השורות שלך, כמו הבזקים של פלש
    כשרב החושך ורגע של אור
    מאיר את הרוע מול יפי הבריאה.
    **
    מהימים הללו, שלפני יום השואה וגם אחרי יום הזכרון לחללינו
    כבדים. אני לא מצליחה להתרומם מעליהם. כאילו ענן של כאב
    מונע ממני לחוש את ריחות האביב המשכרים….
    הצל הנורא נמצא שם.. עד שיתפוגג .. אי שם לקראת לג בעמר
    כך…כל שנה.

    חיבוק ממני

      • בטח מבינה אולם דומני שאפשר לערוך את התגובות כאן
        בכל אופן אני מצליחה (אולי כבעלת הבלוג)

        חיבוקי ממני

    • תודה אילנה יקרה
      והנה מה שכתבתי פעם על האביב:
      א ב י ב

      חום מאובק באויר
      בערב הרוח קריר
      אביב עצוב הגיע
      פרחים פורחים בסגול

      תכלת שמיים
      שדות זהובים
      אביב עצוב הגיע
      סופרים ימי זכרון

      טיפות גשם זולגות
      על אבק החלונות
      אביב עצוב הגיע
      הפרחים פורחים בסגול.

      שטוטית 18.5.2005

      • כמה יפות שורותייך.
        העץ הסגול מניב את פרחיו, כשהוא שלוב ידיים עם העצב והכאב.
        **
        תגובות יכול לערוך רק בעל הבלוג..
        ועל כן אזהר להבא, כפליים 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s